נשיא ועידת רבני אירופה, הרב הראשי למוסקבה
יום ראשון 28 באדר התשנ"ד
למוטב האציל המלכותי, בראש ובראשונה בקרב הצדיקים, מר גרמן, בנו של רשביל זכרייב, שיברך אותו
ברכה ושלום וכל טוב
אני רוצה להביע את דעתי לגבי התוכנית שלך בנוגע לחגיגת יום כניעת הנאצים, שמם ושמם וזכרם יימחקו, והם ינותחו אנתמת לנצח, בכ"ו באייר תשע"ה. אכן, העמים העולם חוגגים את היום הזה ב -8 במאי במערב וב -9 במאי במזרח. אך היוזמה שלך מציעה שילדי ישראל בישראל ובכל מדינות התפוצות יחגגו את היום הזה ב -26 באייר בעתיד. אתה ללא ספק מודע לכך שכאשר אחרי הקמת מדינת ישראל אנשים רצו לחגוג את השואה, הייתה מחלוקת מתי ואיך לחגוג את היום. כמו כן, הוצע להפוך את היום הזה לצום, אך לפי מספר רבנים גדולים, בהם חזון איש (יהי זכרו של הצדיקים ברוך), מכמה סיבות נסתרות וקולניות, רעיון זה לא סיפק אותם. יום הקדיש האוניברסלי, שהוקם על ידי הרבנות הראשית לישראל עבור מי שלא ידע מתי לבטא קדיש לקרוביהם, אשר תאריך מותם לא היה ידוע, איבד בסופו של דבר את הרלוונטיות שלו ונשכח מאז דור בניו של קורבנות השואה נפטרו.
היוזמה שלך שונה במהותה בכך שהיא מציעה להפוך את התאריך הבלתי נשכח הזה ליום הישועה והשחרור. ואכן, אנו מוצאים בקרב רשויות דתיות הקובעות את דעת ההלכה היהודית בסוגיות שנויות במחלוקת או חדשות, ובמיוחד אצל הרב אברהם דנציג, מחבר המסכת "היי-אדם", כי מי שהנס קרה איתו, הציגו " הפורים שלהם בתנאי שתושבי עריהם וצאצאיהם הסכימו לחגוג את פורים לכבוד הנס. לפיכך, ההיסטוריה מכירה אותנו עם יותר משני עשרות "פורים" שונים שחגג העם היהודי. לדוגמא, סרגוסה פורים, בודה פורימדי, פורים בקהיר וכו '- לזכר הישועה של יהודי קהילות אלה ממוות, פוגרומים, המרה בכוח לאמונה זרה, שריפה וכו' ראיתי גם איך בדור הקודם כמה רבנים קבעו את חגיגת פורים ביום הרביעי לחודש אלול, 5704 - היום בו הם ניצלו על ידי הצבא האדום מהשמדה על ידי הנאצים. עם זאת, אני לא מכיר את הקהילות שחוגגות היום את היום הזה.
יחד עם זאת, ברור שביחס ליהדות אירופה אי אפשר ולא ראוי לחגוג את היום הזה, כמו למשל, יום הניצחון של הגויים, מכיוון שלא היה יום הניצחון מבחינתנו - זה היה הסוף של הרפתקאות לא טובות והרס. איבדנו גם למעלה מ -6 מיליון יהודים - כשליש מאנשינו. בין ההרוגים היו מגדולי התיאולוגים הסמכותיים וחכמי התורה, ולכן זה יהיה מגונה לתת ליום השחרור מעמד של חג פורים.
בכל מקרה, כדאי לחגוג את היום הזה כמו חג הפסח, כשחרור מעבדות, כמו שנאמר: "הוא הביא אותנו מהעבדות לחירות, משעבוד לשחרור, מהאבל לחג", למרות עובדה שעשרות אלפי בנים נפטרו שם ובנות ישראל. ולמען היהודים המעטים ששרדו את השואה, יום זה הפך ליום השחרור ממחנות המוות והיציאה מהמחבוא לחירות, "והרע נעלם כעשן, ואפילו כלב לא יזיז את לשונו כנגד ישראל", ו בעלות הברית גינו והענישו את הנבלים האלה.
אז בהחלט יש מקום להודיה לקב"ה שהוא יתברך שהרשעים לא הצליחו להשמיד אותנו כפי שתכננו זאת. ואם לא לניצחון כוחות בעלות הברית בראשות צבא ברית המועצות, שם כיהנו כ 500,000 בני עמנו, מתוכם 200,000 נפלו בקרבות לשחרור אירופה משעבוד נאצי, לא נפש יהודית חיה אחת. היה נשאר על אדמת אירופה.
לכן, לאחר שההוגים היהודים בארצנו הקדושה אישרו יוזמה זו, ואני מברך עליה. ראוי לחגוג אותו מדי שנה ב-26 באייר בתפילות ותחנונים וקצת כיף, כדי שגם הדורות הבאים יידעו על מה שקרה לעמנו. ואם יום זה חל ביום שישי או שבת, יש לדחות את האירועים ליום חמישי שקדם להם, כמו צום אסתר. אין סיבה שלא להקדים את האירועים ולמנוע בכך את הפרת השבת, העלולה להיות קשורה לפעילות השוטפת.
גם ביום זה יהיה ראוי לפתוח בתי כנסת ולבצע בהם את הכנסת ספרי התורה החגיגיים ולקדש את שמות הקדושים (שהקב"ה יתנקם על דמם) על מנת לפצות על השליש האבוד. של עמנו, נהרס בתקופת השואה
בברכה לך, פנחס גולדשמידט